<h1>המנהיג הלכ' סעודה</h1>
<h2>דף קא:</h2>
בברכו' פ' הרואה [נ"ט ע"ב] אע"פ שאמ' שנויי יין אין צריך לברך בורא פרי הגפן, אבל הטוב והמטיב מברך והוא דאיכא אחר דשתי בהדיה אבל אם הוא שותה לבדו אפי' לשנוי אלף יינות אינו מברך הטוב והמ'. ירוש' יין חדש ויין ישן צריך לברך על כל חבית וחבית דהוא פתח הוא מברך עליה הטוב והמטי', ופי' רבי' שמואל בנימוקי ע"פ והוא שמשובח מן הראשון ומביא ראייה מזה הירושל' ר"ל כי מסתמא היין הטוב והמעולה היה פותח לבסוף כדרך כל הארץ. אב"ן.
ואם האוכלים מקצתן עקרו רגליהם לצאת חוץ והניחו שם אחר אפי' כשהן יוצאין אין צריכי' לברך ברכת המזון, וכשהן חוזרין אין צריכי' לברך ברכת המוציא דלקביעות הסעודה הן חוזרין, אבל אם לא הניחו שם אדם צריכי' לברך על המזון, וכשיחזרו לברך המוציא. וכן אם עקרו רגליהם לברך במקום אחר.
<h2>דף קג:</h2>
ואם אמ' הבו ונבריך ונטל ידיו אע"פ שבירך על היין צריך לברך פעם אחרת אם ירצה לשתות שהוא נמלך אבל לאכול אינו רשאי משנטל ידיו עד שיברך ברכ' המזון.
ובעל הלכות גדו' כתב אי בעי איניש למשתי מיא או חמרא בתר דמשי ידיה מים אחרוני' או לטעום מידי מברך ושתי והדר מברך ברכת המזון דכיון דאמ' הבו ונבריך, אסור למשתי בלא ברכה אפי' חמרא ע"כ, וסברא היא דהא אסח דעתיה, אבל לכתחילה למטעם או למשתי כלום בין נטילת ידים לברכ' המזו' אסור דהא אמרי' תכף לנטילת ידי' ברכה. וירא' לי שסבר הגאון דאסור למשתי בלא ברכה שצריך לברך לפני האכילה והשתייה, ר"ל אלא יש מפרש בלא ברכה.
ויברך אחרי המזון בורא פרי הגפ', דאסח דעתיה מיניה, כיון דאמ' הבו ונבריך כדאמ' לעיל, ואחריו מעין שלש.
ויין אע"פ שהוא בא לשרת שהוא כמחמת הסעודה מברך לפניו ואין פוטרתו הפת, ומברך עליו בורא פרי הגפ' בין יין חי בין מזוג, אבל מים שאין גורמי' ברכה לעצמן פת פוטרתן אם שתה אותן בתוך הסעודה, אבל אם שתה אותן לאחר הסעודה מברך לפניה ולאחריה. ויין הבא לאחר הסעודה אין צריך לברך לאחריו כשאר דברי' הבאי' לאחר הסעודה שהרי סופו לברך ברכת המזון ביין עצמו ועדיפי שלש ברכות עצמן מברכת מעין ג' שפוטרתו, כך פי' רבי' יעקב מ"כ. אב"ן. אבל רש"י ז"ל פי' דעל המים בתוך הסעודה צריך לברך על כל פעם ופעם דהוא כנמלך שאין אדם קובע סעודתו על המים, שכך שנינו (מד.) השותה מים לצמאו מברך שהכל, למעוטי חנקתיה אומצא הכא הוא דלא מברך הא לאו הכין מברך בכל פעם, ואית דאמ' כיון דמייא קמיה לא מברך אלא זימנא קמייתא. ומצאת' בתשוב' הגאוני' וחנקתיה אומצא לא יברך לפניו משום דאניס אבל לאחריו מברך בורא נפשות רבות, וכן כת' רב פלטוי ז"ל. ונראין דברי רב עמרם דאין צריך ברכ' לא לפניו ולא לאחריו דאין בשתייה זו הנאה, וכגון השותה סם או האוכל אוכלין לרפואה שאין כאן הנאת שתייה ואכילה כלל לברך לא לפניה ולא לאחרי' וכן מה שאמ' חכמי' אחר כל אכילתך אכול מלח, אחר כל שתיתך שתה מים ואינך ניזוק שהוא לרפואה אין צריך ברכה כלל. אב"ן.
<h2>דף קד:</h2>
בתוס' אלו ברכות שמקצרין בהן וכו', על ברכת המ' שהיא המוציא וברכה האחרונה שהיא הטוב והמטיב, ר' יוסי הגלילי אומ' חותם בה ומאריך בה, ואין הלכ' כמותו שהרי שנינו בע"פ והטוב והמטי' פותח בה בברוך ואינו חותם בה בברוך, אלא הלכה כת"ק שמקצר ואינו חותם בה כברכו' המצות והפירות, ואין רשאי להאריך בה דבמקום שאמ' לקצר אינו רשאי להאריך, הא למדת שברכת הטוב והמטי' הוא מטבע קצר ולא ארוך.
ואמרי' בברכות ש"מ הטוב והמטי' לאו דאוריתא, שהרי פותח בה בברוך ואין חותם בה בברוך. ויש מדקדקי' מדקאמ' ואינו חותם בה בברוך מכלל דהיא מטבע ארוך כמנהג העולם ופותח בברוך דאין לה דין ברכה הסמוכה לחבירתה וגם אינה חותמ' אע"פ שהוא ממטבע ארוך. ואמ' רב פפא (מ"ט.) הטוב והמטי' צריכה שתי מלכיות לבד מדידיה והטעם אע"ג דג' ברכות דאוריתא הם סמוכות ואין פותחות בברוך משום דאסמיכו להו רבנן אקרא דכתי' ואכלת ושבעת וברכת את י"א זו ברכת הזן, על הארץ זו ברכת הארץ, הטובה זו בונה ירוש' וכן הוא אומ' ההר הטוב הזה והלבנון, מ"מ מי שתקן זו לא תיקן זו כדאמ' לעיל, לכך צריך להזכיר בהן מלכיות כאילו אינן סמוכות, ולפי שקבעום סמוכות קבעו המלכות שלהם בהטוב והמטיב. אב"ן. וי"א כך בא"י אמ"ה אבינו מלכנו המלך הטוב והמטי', ולא נהגו העם כך, הוא גומלנו הוא גמלנו הוא יגמלנו כו', כך מנהג צרפת לומר והטעם כעניין יי' מלך יי' מלך יי' ימלוך לעולם ועד. [וקבלתי בימי חרפי בלוניל שאין לומ' המלך החי הטוב והמטיב לפי מה שאמרו אין אומרי' החי אלא בבית האבל]. אב"ן.
<h2>דף קו.</h2>
[מה שראיתי בכמה מקומות כששתו מן הכוס שמוסיפין עליו יין הרבה מזמנין עליו ואומרי' שבטל המיעוט ברוב, שגגה היא זו מכמה פנים, האחד כי בכוס פגום אין ראוי לברך עליו ברכת חובה כקדוש והבדלה וברכת אירוסין ונשואין וברכת מילה וברכת המזון שהיא חובה עליו משאכל זולתי ברכת הנהנין ואפי' למאה ולאלף ששתו זה אחר זה שהן רשות, דאמרי' בערבי פסחים, רב אשי קפיד אחביתא פגימא, ור"ש אכסא פגימא, ובחביות קטנות שלהן, ואם כן היאך ירבה עליו לבטלו והא אין מבטלין איסור לכתחלה, ועוד הקריבהו נא לפחתך וגו', ולא יתכן לכל ירא שמים לעשות כן].
והבוצע לרבי' לא יבצע עד שיכלה אמן מפי העונין [ברכות מ"ז ע"א] והבוצע הוא פושט ידו תחילה לטעום, ואחריו יטעמו כולם. ירושל' ר' אבא בשם רב המסובי' אסורי' לטעום עד שיטעום המברך, ר' יהושע בן לוי אמ' שותין אע"פ שלא טעם, ולא פליגי, מה דאמ' רב כשהיו כולם זקוקין לככר אחד, מה דא"ר יהושע בן לוי כשהיה כל אחד ואחד כוסו בידו. וכן יש לומ' ראייה מע"פ, [פסחים ק"ו ע"א] חזייה לחדא סבא דגחין ושתי וכו' הא למדת שלא המתין אותו שקידש. רב כד הווה קצי הוה טעים בשמאליה ומפליג בימיניה, פי' אף לחלק ולתת המוציא לאנשי ביתו לא היה רוצה להפסיק דתכף לברכתו היה אוכל שאם היה מפסיק שלא לצורך האכילה, היה צריך לחזור ולברך, כדאי' בתפילין [מנחות ל"ו ע"א] סח בין תפילה לתפילה חוזר ומברך. אבל לצורך האכילה אינו הפסק, כמו טול ברוך טול ברוך, הביאו מלח הביאו לפתן, גבול לתורי, גבול לתורי, אינו צריך לחזור ולברך.
<h2>דף קז.</h2>
ויש גירסת ספרי' שכת' בע"ף הני מילי אחמרא, אבל אמייא לא, והני מילי דלא קבע עליהו אבל קבע עליהו לית לן בה, ר"ל דלא קבע סעודתו על המים מברך עליה ברכת המזון, שכן אנו מברכי' במים ערב ט' באב בסעודה, אבל רבי' שמוא' ז"ל לא גריס לה, והדין מסתברא דאין לברך המזון על המים אפי' קבע עליהם דהא מים לא מיזן זייני, כדאמ' בריש פ' בכל מערבי' ומשתתפי' חוץ מן המים ומן המלח ומשני דמידי דמזון בעינן. אב"ן.
ואין מברכי' על היין אלא על יין הראוי לנסך על גבי המזבח, להוציא את שריחו רע ומגולה, ואע"ג דסנניה במסננת משום הקריבהו נא לפחת' וגומ', אבל ברכת הנהנין מברכי' עליו. ויין מבושל וקונדיטון מברכי' ומקדשי' עליו, ומפור' במקומו.
<h2>דף קטו.</h2>
ומצ' בהלכו' רב יהודאי גאון ז"ל, אמ' רב פפא הלכת' דברים הבאים מחמת סעודה בתוך הסעודה כגון בשר ודגים וכל מיני בישול שדרכן לאכול בהן פת וירקי ובוציני אין טעוני' ברכה לפניהן ולא לאחריהן, דברי' הבאים שלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה, כגון חביצא ודייסא טעונין ברכה לפניה' ולא לאחריהן, דברי' הבאים לאחר הסעודה כגון תמרי ורמוני ושאר מגדי ואיתינון ואכלהון בתוך הסעודה טעוני' ברכה לפני' ולאחרי', וחביצא ודייסא כיון דאכיל להו בתוך הסעודה אין צריכי' ברכה לאחריה', דכיון דכמו מזון הוא מופטר בברכת המזון. למדנו מדברי הגאוני' דדברים הבאים בתוך הסעודה הרגילי' לבא ר"ל אע"פ שאין באין עמו דבדרכן לבא ללפת בהן את הפת תלייא מילת', דפת פוטרתן לפניהן וברכ' המזון לאחריה'. ומתוך דברינו זה גבי פסח המרור שבא אחרי המצה אע"פ שבא לחובת המרור ולא ללפת בו את הפת כיון שרגילות הירקות שבאין ללפת בהן את הפת פת פוטרתן ולהכי אין מברכי' על המרור בורא פרי האדמה. והמשכיל יבין. אב"ן. י"א דתאנים וענבי' שאין דרכן לבא עם הפת אפי' באין בתוך הסעודה טעונין ברכה לפניהן ולאחריהן כרב ששת.
